תקצר היריעה מלהביע ולו במעט מהכרת תודה לאישה אחת אמיצה, נדירה, מנהלת, אשת חינוך דוקטור שולה בלאנק.
במציאות החיים ומוגבלות מוסדות החינוך, לילד שלי לא היה סיכוי…
נמרוד (שם בדוי) שלנו, נער בן 15 מאובחן במגוון קשיים…
חווינו כל בני משפחתו 7 מדורי גיהינום עד שזכינו, והצלחנו לעלות אותו ל"ספינת ההצלה של בני ארזים".
קשה לתאר נהרות סבל המלאים בסלעים מאיימים
את מסכת הגלגולים שעברנו בחיפוש אחר מסגרת מתאימה לנמרוד
את התהום הפעורה לצד הגלים השוצפים..
את המאבק היומיומי לדאוג לשלום הילד, לצרכיו הבסיסיים הנשמיים, הנפשיים…
כל אלו חיסלו את מעט התקווה שעוד (לא) נותר..
וגם אחרי אשפוז ארוך של 9 חודשים שהם –
270 יום של קושי גופני ונפשי
270 יום של כאב לב
270 יום של סבל וייאוש
ימים בהם הגענו לפסגת הייאוש
ימים בהם צללנו לתהומות מרוסקים לרסיסים
ימים בהם נלחמנו מול שדים והתקפי זעם קשים
ימים של מאבק לשמור על שפיות האחי.ות שבבית
ימים שבהם ביקשנו לפרוש ממאבק החיים…
ימים בהם (כמעט) הרמתי ידיים…
ומתוך החושן השחור, הסמיך והנוראי, מתוך ים מערבולת חונקת
גילינו בלב ים אוניה אחת גדולה, מוארת, ועל הסיפון עשרות נערים.ות
מניפים דגל ניצחון.
נשאנו עיניים וביקשנו להצטרף אבל אז שוב נשבה הרוח ואיימה לכבות את אבוקת האור הקטנטנה, ולמה קטנה?
כי שוב ושוב שמענו שאין סיכוי להצטרף לספינת ההצלה
לבני ארזים רשימת המתנה…
לבני ארזים יש ביקוש גדול…
בני ארזים לא שייך למחוז שלכם…
בני ארזים עמוס, אין מקום…
בני ארזים… חבל על הזמן… נסו מקום אחר…
אבל זהו, אין מקום אחר!!
הספינות כולן מלאות וכלל לא מתאימות ליעד שלנו…
הבנתי כי נמרוד שלי חייב להגיע לתחנה הנכונה
חייב לעלות על הספינה המתאימה
חייב לקבל כרטיס הצלה
ואת זה יוכל לקבל רק ב'בני ארזים'.
ומאז – במשך חודשים
מחלקת הרווחה לא ידעה ממני מנוח…
מחלקת החינוך – וועדת זכאות ואפיון
משרד הבריאות
נציבות פניות הציבור
מנהל מוגבלויות
ועד ללשכת שר הרווחה הגעתי…
וכן, נאלצתי גם לשכור עורכת דין…
גם לאחר מאות תגובות של 'אזלו הכרטיסים' לא אמרתי נואש
ידעתי כי זו הספינה האחרונה.. ונמרוד שלי חייב לעלות עליה..
ולבסוף, גם 'מים שחקו אבנים' ובספינת ההצלה התפנה מקום…
ונמרוד שלי זכה לעלות על הספינה, זכה לעלות על היעד המתאים עבורו.
אומנם, נמרוד עדיין בתחילת המסלול, והדרך ארוכה ולא קלה…
יש ימים אפרורים ויש שעות ערפל, וזכרונות העבר מציפים…
אך כשיש רב חובל מקצועי, אחראי ומסור כמו דוקטור בלאנק ושאר צוות מל(אכ)חי הפנימייה.. אני רגועה…
והשעות שנמרוד שלי מגיע הביתה, ואחיות שלו שמחות לראותו
שעות של הנאה עם המשפחה
שעות של חוויות משותפות מלאות באושר וצחוק מתגלגל
לחזור להשקות עציצים ופרחים צבעוניים
לחזור לגלות שמש זורחת וטבע פורח ומאיר…
כל אלו מוכיחים את סוד הצל(ח)ת יעד הספינה !
הרגע שאני יודעת כי עלינו על הספינה הנכונה
עוד נגיע אל היעד!!!
משפחתו של נמרוד (שם בדוי)
