תפריט
ד"ר בלנק היקרה, אני מקווה שזה המספר שלך והגעתי למקום הנכון.
זאת יפעת. לפני שמונה שנים הגענו אלייך עם היחדה המתבגרת שלנו, אחרי מסע מתיש בין פסיכולוגים , מטפלים ועובדים סוציאליים,
שרק הביא אותנו לתחושת חוסר אונים ויאוש.
המפגש איתך היה עבורינו הצלה. בכל השנים שחלפו מאז אני רק מחפשת איך להעביר למילים את הכרת התודה העמוקה שיש לנו אלייך.
הילדה שלנו מאז התגייסה ליחידה מובחרת, סיימה שירות צבאי בהצלחה והיום עובדת ועושה חיל בהדרכהואימון נבחרת ספורט וגם מתנדבת עם ילדים אוטיסטים.
אני מודה לך שבעולם שהלך הפוך, היית קול אמיץ עם הגיון, לא פחדת ללכת נגד הזרם כולל עמיתייך למקצוע, ונתת לנו גב, החזרת לנו את הסמכות ההורית, ובעיקר החזרת לנו אמון במערכת דרך מפגש עם אדם כמוך, שלנרות כל התארים והספרים וההצלחה הבינלאומית לא שכח שהוא קודם כל בשליחות.
אני מקווה שאת קוראת את המילים האלה, ומתביישת שעד היום לא אזרתי אומץ לכתוב לך אותן.
אני, למרות שאת בטח לא זוכרת אותי, אמא אחת, בטח מתוך הרבה אמהות שהצלת – לא פחות- אוהבת אותך ומודה לך מאד.
